חפץ מעבר
מונח מתאוריית יחסי האובייקט בפסיכולוגיה שנטבע על ידי הפסיכואנליטיקאי דונלד וויניקוט
והוא מתייחס לחפץ ממשי שמסמל עבור התינוק את האם.
לרוב התינוק יקשר לחפץ המעבר בשלב שבו הוא מתחיל להפריד בינו לבין אימו (בסביבות גיל חצי שנה)
אך לעיתים גם מוקדם יותר.
חפץ המעבר מסייע רבות לתינוק בפרידה מאימו כדוגמת הפרידה כשהולכים לישון,
ובמצבים נוספים מעוררי חרדה, לחץ, מתח ובמצבי עייפות.
התינוק משתמש בחפץ מעבר על מנת להרגיש בטוח כאשר אינו נמצא עם הוריו.
גם התינוק וגם הילד יודעים בדיוק מתי הם זקוקים לו, מה הסיבות ולכמה זמן.
קיומו של חפץ המעבר בחיי הילד מציין שלב בהתפתחות שלו.
על מנת לסייע לתינוק להקשר לחפץ מעבר, ביחרו עבורו חפץ בטיחותי כגון: בובה, שמיכה, חיתול בד (טטרה), מוצץ,
או כל דבר רך ונעים אחר וחישפו אותו אליו במצבים חיוביים לדוגמא: בזמן הנקה ו/או אכילה מבקבוק, על משטח הפעילות,
נסיעה בעגלה ומשחק עם המובייל. לאט לאט תכניסו את התינוק עם אותו חפץ גם למיטה.
חשוב לקחת בחשבון שלוקח לתינוק בין שבועיים לשלושה שבועות להקשר לחפץ, לכן כדאי להתמיד עם בחירתכם ולהמנע מלהחליף בובה או טיטול כל כמה ימים. מומלץ שהחפץ יהיה רך ובטיחותי. (ללא כפתורים או קצוות של חוטים שעלולים להפרם).
אני ממליצה מאוד על חפץ מעבר. מאמינה שזה תורם רבות לשינה הרצופה של התינוק והילד, לשינה שלו בגן
ולשינה מחוץ לבית בכלל. (באוטו, בעגלה או אצל סבתא :)).
חזרה לטיפים של עדי ולטר
