הורים רבים חולמים על ילדים שמסתדרים בניהם ולא רבים כלל.

לרוב זה מגיע בעקבות ריבים שחוו בילדותם עם אחיהם ולילדיהם הם מייחלים למשהו אחר.

חשוב להבין שמריבות בין אחים הינן דבר טבעי ואף רצוי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

איך להגיב?

תלוי בדרגת המריבה

ובגבולות שהצבתם בבית.

בתים רבים שפגשתי,

שמו כקו אדום אלימות פיזית ומילולית.

 

החשוב מכל הוא לא לשפוט בין הילדים.

לאפשר להם לפתור את הסכסוך בינם לבין עצמם.

להפריד פיזית כשיש אלימות, וגם אז ללא התייחסות שופטת או מאשימה.

 

לרוב, מריבות בין אחים יגיעו במטרה לזכות בתשומת לב כלשהי מכם ההורים. הילדים למדו עם הזמן שהרעש,

הבלגן, הבכי והצעקות מפריעים לכם ברמה כזאת שתמהרו להתערב ולהגיב לסיטואציה, תמהרו לעשות צדק

ולרוב להגן על החלש.

כדאי מאוד לאפשר להם להסתדר לבד ואף להגיד להם משפטים כמו "אני בטוחה שתצליחו להסתדר",

או לחילופין "אני סומך עליכם שתמצאו פתרון".

במקרים רבים, מריבות בין אחים - במיוחד אם הן מתרחשות מדי יום - נועדו כדי לאתגר אתכם, ההורים.
 

כדאי לדעת שמריבות האחים ייפסקו והילדים יסתדרו ביניהם רק אם אתם תתחילו להניח להם להסתדר לבד.

ילדים יכולים ללמוד המון דברים מהמריבות עצמן כמו ויתור, החלפה, שוחד - וזה לא יתאפשר להם אם תפתרו להם את הבעיה. בעתיד הרי יזדמנו להם עוד שפע מריבות וסכסוכים שהם ייאלצו לפתור בעצמם.
המסר הוא שאתם סומכים עליהם שעם הזמן ילמדו להסתדר לבד. מובן שבמקרים של אלימות חובה להפריד בין הילדים אבל אין לשפוט או לנקוט עמדה או לרחם על הקורבן.