מהי בעיית שינה?

מצב בו ילד נרדם עם עזרה בתחילת הלילה.

 

סיפור מקרה:

 

הגיעו אליי לייעוץ הורים לילד בן 6. ההורים תיארו מצב בו בנם נרדם כל לילה כשאחד מהם יושב בחדרו, ובמהלך הלילה הוא מגיע אליהם באופן קבוע למיטה.  עוד סיפרו ההורים שהם יכולים לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים בהם בנם ישן לילה רצוף מאז שנולד.

ההורים אמרו שמבחינתם זה בגדר חלום רחוק ובדיוני שבנם יכנס למיטה בתחילת הלילה, ירדם באופן עצמאי וישן לילה רצוף.

עם הרבה רצון ונחישות החלום התגשם. בתום תהליך של 10 לילות שבמהלכם ליוויתי אותם על בסיס יומיומי והדרכתי אותם הדרכה צמודה שהתאימה להם, לבנם ולהרגלים שלהם - בנם נכנס בתחילת הלילה למיטה אחרי סיפור ונשיקת לילה טוב והלך לישון. הוא ישן שינה טובה ורצופה עד הבוקר.

 

הורים רבים לילדים צעירים (עד גיל 5) משתפים אותי בכך שאינם מוצאים את הכוחות להתמודד עם תהליך לשינוי הרגלי השינה ומאמינים שעד הצבא הוא ילמד לישון. זה נכון, אך האם זה נכון לאפשר לו לישון שינה לא רצופה במשך כל השנים הללו? האם זה נכון לשבת לידו עד שנרדם בגיל 6, 7 ואף יותר? לאפשר לו להגיע למיטתכם מדיי לילה ולגרום לשלושתכם לישון פחות טוב?

 

במרבית המקרים, ילד שנרדם עם עזרה בתחילת הלילה:

 

מגיע באמצע הלילה למיטת ההורים.

מפתח תלות בשותף לשינה.

מחפש אחר ההורה במהלך הלילה.

סבירות גבוהה לבעיות שינה כמבוגר.

 

מחקרים מוכיחים כי שנתם של ילדים הישנים במיטת ההורים קלה יותר. בנוסף לכך, הקשר והמגע עם ההורה במהלך הלילה מונעים מהילד לפתח קשר חיצוני (לבובה או לפריט אחר). התקשרות לחפץ כזה יכלה להקל על הילד במהלך השינה או במצבים של התעוררות.

 

ישנם כמה קריטריונים בהם השינה תורמת להתפתחות הפיזיולוגית:

 

רענון המערכת הגופנית.

התגבשות הזיכרון.

מסייע בחיזוק המערכת החיסונית.

עוזר להתרכז.

מגביר את קצב חילוף החומרים.

 

השלכות חוסר שינה / שינה לא רצופה:

 

מערכת חיסונית חלשה – תחלואה גבוהה.

פגיעה בריכוז, בזיכרון ובמהירות התגובה.

אקטיביות יתר – סיכוי גבוה ל – ADHD (הפרעת קשב וריכוז).

 

בנוסף להשלכות הפיזיולוגיות, קיימות השלכות התנהגותיות. הרדמות עצמאית הינה מיומנות שתפקידנו כהורים ללמדה את ילדנו. היא ניתנת ללמידה בכל גיל החל מגיל לידה. כאשר ילד לא יודע להירדם בכוחות עצמו זה משפיע  על רבדים נוספים בחיים. הילד עלול לאבד את היכולת שלו להיות עצמאי במקומות נוספים בחייו, מה שיכול לפגוע בדימוי העצמי שלו ובתחושת הערך.

 

כמו כן, בזמן שאנחנו נרדמים, אנחנו למעשה מאבדים שליטה על היום ומתמסרים לשינה – ללילה. ילד שלא מצליח לעשות זאת בכוחות עצמו מבטא צורך בשליטה מול ההורה. השליטה מהווה מקור כוח שבא לידי ביטוי באחת מכמה דרכים: 'אני לא אלך לישון אם לא תשב / תשכב ליידי', 'אני לא אלך לישון בלי טלוויזיה', ירידות בלתי פסקות מהמיטה בטענות שונות ומשונות, קריאות מהמיטה שיכולות להמשך פרק זמן ממושך ועוד. למעשה הילד אומר לכם, אני אעצום עניים בתנאים שמתאימים לי, מה שאינו עולה בקנה אחד עם הגדרות התפקידים בבית.

שעת שינה וצורת הרדמות הינן החלטות גדולות וחשובות שההורה צריך לקחת ולא הילד. ילד שמחליט על דרך ההרדמות שלו בצורה שאיננה תואמת את גילו למעשה לוקח אחריות גדולה על סיטואציה שלא מתפקידו להיות אחראי עליה. ילד עם תחומי אחריות גדולים מדיי הולך לאיבוד ומבטא את הקושי בהתפרצויות זעם והתנגדות לנוכח הסיטואציה.

 

לסיכום:

 

הרדמות עצמאית חשובה לילדכם מבחינה פיזיולוגית, מבחינה נפשית ומבחינה התנהגותית. ברגע שמגיע הערב, נראה לכם טבעי להרדים את ילדכם בדרך שאליה התרגלתם ולהימנע מהתמודדות עם קושי והתנגדות מצידו. עם זאת, הקושי הינו נקודתי וחשוב להתמודד עם הנושא בהסתכלות לטווח הרחוק. ההתמודדות עם  הרדמות עצמאית ושינה רצופה לאורך הלילה חשובה להתפתחותו התקינה של ילדכם ולא פחות מזה – לכם ההורים.

ניתן לעשות שינוי בכל גיל. עם הרבה רצון ונחישות זה אפשרי. בתהליך של 10 לילות עם ליווי צמוד, ילדכם יכול ללמוד להירדם באופן עצמאי בדרך קשובה ומותאמת לו ולכם ולישון לילות רצופים במיטתו.